ביום שני בסביבות שלוש ורבע אני מביט מהחלון ורואה מחזה שכיח למדי - מישהו שמאס בחיפוש חניה והחליט לחנות על המדרכה, ולא סתם על איזו מדרכה צדדית אלא על המדרכה בצומת מרכזית למדי המחברת בין שני מעברי חצייה.
טוב, אמרתי לעצמי, הוא בטח עצר לכמה שניות ומיד ימשיך בדרכו וכאילו כהוכחה לכך ראיתי שהאיש נותר לשבת במכונית, כנראה מחשש שיקבל דו"ח.
כעבור כמה דקות עברתי שוב מול החלון וראיתי שהרכב עדיין שם, אז החלטתי לצלם אותו. הנה השתלשלות העניינים:
15:21 - הרכב עומד עם הנהג בפנים.
15:22 - ילדים עוקפים את הרכב דרך הכביש.
15:30 - הנהג כבר עזב את הרכב, רוכבי אופניים עוקפים דרך הכביש.
15:38 - וכמובן הנה מגיעה פקחית חרוצה ונותנת דו"ח לנהג החצוף.
15:39 - אפילו סלבריטאים מסדר הגודל של ציפי שביט (מאחורי שלט העצור) נאלצים לסבול בגלל הרכב.
15:41 - הנהג קיבל את עונשו - עוד כסף נכנס לקופת העירייה - סוף טוב, הכל טוב, נכון?
15:44 - אבל רגע, התושבים עדיין סובלים מהמצב (ויש לציין שהקטנוע, שיוצר ביחד עם המכונית את המעבר הצפוף הזה, לא קיבל שום התייחסות מהפקחית הפיקחית, למרות שחנה על המדרכה ולמרות שיש חניה לרכב דו גלגלי במרחק של פחות מעשרים מטרים משם, אבל זה עניין לפוסט אחר).
15:45 איזו אירוניה, הנה התפנתה חניה.
15:48 הופ, מאוחר מדי
15:53 - המכונית כבר הפכה לחלק מהנוף.
15:55 - אולי באמת יותר זול לחטוף דו"ח מלשלם על חניה?
16:04 - סוף סוף הנהג הגיע, התעצבן על הדו"ח ונסע לדרכו, אולי לחנות על המדרכה מול ביתו...
המסקנה המתבקשת היא שהגיע הזמן שנאמץ את השיטה של הסימפסונס:
