בין החשמונאים לקפלן

לפני שבועיים התקיים אירוע בתים מבפנים בתל אביב. למרות שעיקר תשומת לב הופנתה לבתים של אנשים פרטיים (בעיקר אדריכלים ומעצבים) אחרי שראינו את אורך התורים שהשתרך מחוץ לכמה בתים, החלטנו לוותר על הרצון להציץ על חיים של אחרים ולעבור לסיורי השכונות.

סיור השכונות הראשון אליו הצטרפנו הועבר על ידי האדריכל נועם דביר, כתב האדריכלות של עיתון "הארץ". הסיור נפתח בבניין בנק החקלאות, בפינת הרחובות החשמונאים וקרליבך והמשיך כשעתיים בהליכה איטית מלווה בהסברים מפי דביר, עד לבית הסוכנות ברחוב קפלן. בדרך עברנו את בית מפעל הפיס, בית הקיבוץ הארצי שנבנה בסגנון ברוטליסטי, בית העיתונאים  ובניין "בני ברית" בפינת לסקוב וקפלן, שנעשה בהשראת הכותל המערבי ומועטר בסורגי מנורות. "בעקבות אייקונים אדריכליים בסכנת הכחדה" התייחס למבנים אלו בתור המבנים שבנו את החזות העסקית של ישראל בשנות החמישים.

גם אם לא כל בניין זוכה להגדרה האובייקטיבית של "יפה", הצליח האדריכל לחשוף בפנינו לא רק את מאפייני הבנייה של אותה תקופה, אלא גם את הלך הרוח העסקי של עידן העבודה הארצישראלי הראשוני שבמקום open spaces, דגל במשרדים קיבוציים שהיו דומים אחד לשני, כשבין המשרדים נמצא חלל פתוח ששימוש כמסדרון למינגלינג ובו אמנות ישראלית.

מעניין לציין שעד לפני שנתיים ייעדו את בנק החקלאות להפוך להיות חנות ה H&M הראשונה בארץ, אבל מרגע שהועדף דווקא הקולנוע בעזריאלי כנראה שנחרץ גורלו של הבניין להיהרס. בניין זה, יחד עם בית "בני ברית" אינו נכלל ברשימת הבתים לשימור מעידן הבאוהאוס הפופולרי. היום, הבניינים הנטושים משמשים כר פורה לגרפיטי ורובם ימצאו את סופם בקרוב. אבל עד אז שווה אולי להרים את הראש כשעוברים ברחובות שלהם ולנסות לדמיין את האנשים שהיו שם פעם והעניקו משמעות לבניינים הנטושים והמקושטים במרכז העירוני המבוקש של תל אביב.

בנק החקלאות - מבט מקדימה

כאן היה יכול להיות סניף של H&M

על החתום klone ו know hope

בניין בני ברית הנטוש

בתים נטושים בתל אביב: חלק ה' - דב הוז 16-18

באוגוסט של הקיץ שעבר, במסגרת מחאת האוהלים, קבוצה של עשרות פעילים השתלטו על "בית צעירות מזרחי" ברחוב דב הוז 16-18 במחאה על כך שהעירייה איננה משתמשת במבנה למען הציבור. הפעילים פונו תוך פחות מיממה, התקשורת עברה לסקר את הנדבך הבא במחאה, והבניין, שעמד נטוש במשך יותר מעשור, שב לבדידותו המתפוררת.

במסגרת שיטוטינו העירוניים יצא לנו לחלוף על פני המבנה והדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא השטח העצום עליו עומד המבנה. מדובר במבנה של ארבע קומות על מגרש של 2,000 מ"ר, עם גינה גדולה ברחבה המרכזית (זו אחת הנקודות הכי נמוכות בסביבה ובשל כך הייתה הופכת לשלולית ענק בחורף במשך עשרות שנים).

המבנה עצמו מוקף מכל הכיוונים בגדר חדשה על מנת למנוע פלישות נוספות, אך מעבר לכך לא נראה שהרשויות עשו משהו לגביו מאז מאורעות הקיץ. על פי פרסומים אחרונים הבניין אמור להפוך לשלוחה של מכללת בצלאל ללימודי עיצוב ואמנות לתואר שני וגלריה, אבל לא צפוי שזה יקרה בשנתיים הקרובות.

המבנה שתוכנן על ידי יעקב בן-סירה נבנה ב-1938 ביוזמת ארגון נשות המזרחי ושימש במשך כארבעה עשורים כפנימיה ובית ספר מקצועי לבנות. מ-1977 עד 1993 פעלה במקום מכללת תלפיות למורות, ובהמשך הבניין שימש את הנהלת רשת אמי"ת עד 1999, אך מאז המבנה עומד שומם.

פרט מעניין נוסף שגילינו כשעברנו ברחוב דב הוז הוא הכמות המרשימה של אנשי התיאטרון שגרו בו בעבר - על כמעט כל בניין ברחוב בקטע שבין סמולנסקין לגורדון יש לוח זיכרון או שניים שמציינים שבבניין זה התגורר שחקן, במאי או מעצבת תפאורה.

בתים נטושים בתל אביב: חלק ד' - ביאליק 24

בית אחד שהופתענו לגלות שהוא נטוש נמצא ברחוב ביאליק 24, סביב הכיכר - בין בית ביאליק למרכז פליציה בלומנטל למוזיקה.

ביאליק 24

איך ייתכן שממש בליבו של אזור כל כך היסטורי ומושקע יימצא בניין שבנוסף להיותו חסר כל ייחוד ארכיטקטוני, עומד נטוש ומוזנח?

איש עם גזר

בעצם, הבניין לא לגמרי מוזנח, שכן מספר רב של ציורי גרפיטי מעטרים את קומת הקרקע שלו מכל כיוון אפשרי.

מבחר אישים

ניתן לראות שזמן רב וגם כישרון לא זניח הושקעו בקישוט הבניין, שנקרא בגלגולו קודם "בית מלצר" ושימש כמעון של נעמ"ת.

ארנבונים או שלדים? לא ברור

בכל זאת, מדובר בבבניין שנמצא באחד מהמתחמים התרבותיים ביותר של העיר - פרט לבית ביאליק ומרכז בלומנטל סביב הכיכר יושבים גם בית העיר, מוזיאון הבאוהאוס ומרכז האקולוגיה העירונית עץבעיר, ובהמשך רחוב ביאליק נמצא בית ראובן המוקדש ליצירותיו של ראובן רובין (ובמורד המדרגות שבקצה ביאליק יושבים המשרדים של תאטרון היידישפיל).

אם הדבר היה תלוי בנו היינו מורידים את הבניין (במידה והוא לא נועד לשימור) ומקימים במקומו חנות ספרים איכותית (ועצמאית!) עם גינה קטנה הפונה לכיכר. כל מה שאנחנו זקוקים לו עכשיו זה שמישהו יתן לנו את הבניין בחינם, ויממן את הבנייה ופתיחת החנות (דרישה מוגזמת?).

משקים את הגינה

אומנם יהיה קצת חבל על כל הגרפיטי כשהבניין ישופץ או יהרס, אבל זה טבעה של אומנות עירונית בת חלוף. לפחות היא תישאר מתועדת בבלוג שלנו וודאי גם בתצלומים של אחרים.

החתול הזה לא רוצה להיות החבר שלכם בפייסבוק

בתים נטושים בתל אביב: חלק ג' - אלנבי 52 עד 58

באלנבי יש סדרה של מבנים נטושים ונטושים למחצה בין הכניסה לשוק הכרמל לרחוב גאולה. הגדול והמפורסם שבהם הוא אלנבי 58, שהוקם כבית קולנוע ב-1937, ננטש בשנות השמונים עם הגירת תרבות הקולנועים למרכזי הקניות, וזכה לתהילה מחודשת בשנות התשעים כמועדון מפוקפק רק כדי להינטש שוב ב-2000.

אלנבי 58

כיום קומת הקרקע מאוכלסת על ידי פיצוציה, פיצרייה וסושי בר אבל שאר הבניין נטוש ובמצב ירוד למדי. על פי כתבה ב-"הארץ":

הבניין נרכש לפני ארבע שנים על ידי חברת "מאיר עיני ישראל", השייכת לאנשי עסקים יהודים ממרוקו, תמורת סכום גבוה - 20 מיליון שקל - המשקף את גודלו של המגרש, את מרכזיותו ואת ההיצע המועט באזור. אחרי בחינה של כמה חלופות, "בהן קולנוע, משרדים ומלון בוטיק", מפרט אליקים (ממשרד אליקים אדריכלים), הוחלט כי הפתרון הכלכלי הטוב ביותר לבניין הוא הסבתו למגורים.

הבניין מיועד לשימור בדרגה נמוכה, כך שבעיקרון הדבר היחיד שצריך להישמר מהמבנה הוא המעטפת החיצונית (האם זה אומר שלמתגוררים בבניין לא יהיו יותר מדי חלונות? אולי זה לטובה בהתחשב בעובדה שהם יגורו על אלנבי).

הבית אשר נמצא באלנבי 54 הרבה יותר מרשים לדעתי. הוא נבנה ב-1916 על ידי מיודענו אלכסנדר לוי (שבנה גם את בית הפגודה ואת בלפור 4). במקור הבניין נבנה כבית דירות להשכרה ובשנות העשרים קומת הקרקע הורחבה לטובת הקמתו של "קפה עטרה" הידוע.

אלנבי 54

הבניין נטוש לגמרי - סגור, מגודר ובמקומות אף מוקף בגדר תיל. יש בלבול מסויים במקורות שקראתי באינטרנט בנוגע לבניין זה. חלק קוראים לו בית נורוק וחלק בית אידלזק, חלק טוענים שהוא מיועד לשימור בהגבלות מחמירות וחלק טוענים שהוא לא מיועד לשימור כלל.

חלקו האחורי של בית נורוק ו/או אידלזק

על פי כתבה של נועם דביר במאי 2009 פרצה בבניין שריפה, אולי בשל הצתה. כבר אז מצבו של הבניין לא היה מזהיר, ולמעשה הוא הוכרז כמבנה מסוכן עשרות שנים קודם לכן. כפי שניתן לראות מהתמונות הבניין נתמך על ידי פיגומי ברזל מכל כיוון אפשרי ועל אחת מהמרפסות ההרוסות שלו אפילו צומח לו באין מפריע עץ פיקוס.

מימין - עץ פיקוס צומח על מרפסת הרוסה; משמאל - מבט אל הגג דרך גדר תיל

הבניין האחרון ברצף הנטושים שלנו נמצא באלנבי 52, אשר כמו אלנבי 58 מאוכלס בדלילות בקומת הקרקע ומוזנח לגמרי מעל. הבניין במצב כל כך הרוס ומוזנח עד שבהתחלה לא הייתי בטוח אם מדובר במבנה העומד בזכות עצמו או בהמשכו של אלנבי 54 אליו הוא צמוד. לפני כחמש שנים עיטורי הגג שלו קרסו ונראה כי הסירוב להשקיע בו נובע לפחות חלקית מהעובדה שהעסקים הממשיכים להתקיים בו מוגנים על פי חוק הגנת הדייר.

אלנבי 52

במצב הנוכחי נראה כי גורלותיהם של אלנבי 52 ו-54 קשורים זה בזה, וסביר להניח כי גם שינוי במצבו של אלנבי 58 (ואלנבי 56 שנמצא ביניהם - מאוכלס אך מוזנח) יגרום להתעוררות כלשהי באזור.

בתים נטושים בתל אביב: חלק ב' - ברנר 10

ממש מול הבית הקודם שכתבנו עליו (בלפור 4), מעבר לכביש, ישנו מגרש חנייה קטן ומאחוריו עומד הבניין של ברנר 10. בעוד שמצידו האחורי הוא נראה סתמי למדי פרט לכמה עבודות גרפיטי חביבות, כאשר ממשיכים לרחוב ברנר עצמו נחשף הבניין במלוא הדרו.

ברנר 10

למרות שלא הצלחנו לגלות דבר על הבניין ניתן להניח על פי לוחות הברזל שהוצמדו לחלונותיו והגדר המקיפה אותו שבהחלט יש מי שמודע לקיומו ולמצבו הנוכחי. יכול להיות שבעלי הבניין הם גם הבעלים של השטח שמאחוריו המשמש חנייה מרווחת לעובדי קופת חולים מכבי הסמוכה. יכול להיות שבעתיד עוד יוקם כאן מגדל, במקום או מסביב למבנה הנטוש.

ייתכן גם שכמו במקרה של בלפור 4 מדובר בבניין הנועד לשימור בהגבלות מחמירות, ולכן נחוץ מישהו שיש לו מספיק כסף להשקיע בשיקום שלא יניב לו רווחי עתק, כלומר נדרש עשיר שאיכפת לו יותר מהסביבה, מאדריכלות ומאסתטיקה מאשר אכפת לו מכסף; אני אישית לא מאמין שדמות מיתית שכזו בכלל קיימת.

כפי שניתן לראות על פי מוטות הברזל הבולטים מחזית הבניין ומצדדיו, כמו גם על פי הדלתות הצרפתיות באמצע הקומה השנייה, פעם היו כאן גם מרפסות.

חלקו האחורי של הבניין

דמיון נוסף של המבנה לבית ברחוב בלפור 4 הוא שגם כאן ממש בצמוד לבניין יש בניין נוסף (ברנר 12) שמצבו החיצוני לא נראה הרבה יותר טוב, אך הוא מאוכלס במלואו, כאשר יחידה אחת אפילו מאוכלסת על ידי סוכנות נדל"ן (!).

לסיום, אם אתם מתעניינים בבניינים נטושים ולא יכולים לחכות יום או יומיים לפוסט הבא שלנו אנחנו יכולים להמליץ על האתר אדריכלות נעלמת של האדריכל שרון רז המתעד מבנים נטושים בכל הארץ, כמו גם על הבלוג שלו נטוש. לאחרונה הוא אף הקים עמותה "לתיעוד צילומי של מבנים ותיקים ונטושים בישראל". חבל שעמותה להצלת מבנים אלה עדיין לא נראית באופק.

בתים נטושים בתל אביב: חלק א' - בלפור 4

במהלך שיטוטינו בעיר לא פעם יוצא לנו להיתקל במבנה נטוש ולתהות איך ייתכן שבעיר כל כך צפופה, עם כל כך הרבה ביקוש למבני מגורים ומסחר, מבנים כאלה יכולים להמשיך לעמוד ריקים. על פי כתבה ב-"דה מרקר" מנובמבר 2010 יש בתל אביב "יותר מ-1,000 מבנים שוממים ומתפוררים", ולא כולם נמצאים באזורים "נידחים" במעמקי יפו, בצל התחנה המרכזית החדשה, או בשכונת התקווה. סיור קצר שערכנו בסביבתנו המיידית חשף מספיק מבנים נטושים לסדרת פוסטים, אם לא לבלוג שלם, ולכן בימים הקרובים נסקור כמה מהם, עד שימאס לנו או לכם.

בלפור 4

בבלפור 4, קצת לפני אלנבי, עומד בניין שלמרות עליבותו הנוכחית עדיין ניכרת בו תהילת העבר. המבנה הוקם ב-1922 על ידי האדריכל אלכסנדר לוי (שתיכנן גם את "בית הפגודה" המפורסם בכיכר המלך אלברט).

המבנה שנבנה בסגנון האקלקטי הוכרז כמבנה לשימור בהגבלות מחמירות - דבר אשר באופן אירוני כמעט ומבטיח את הישארותו במצבו הנוכחי שכן אין כל צידוק כלכלי לשיפוצו אם אף בנק לא יכול לבנות מעליו מגדל משרדים מפואר. כמובן שבעלי הבניין אינם משלמים עליו ארנונה (בתמיכת צו בית משפט עליון) כי הוא מוכרז נטוש ובלתי ראוי למגורים.

חלל הכניסה

נראה כי בעבר הבניין איכלס את הוצאת ספרי הלימוד א. ערמוני, אבל מעבר לכך לא גילינו דבר בנוגע לדייריו או שימושיו הקודמים.

הבנין מגודר ונעול, והיחידים שזוכים ליהנות ממנו כיום הם חתולי הרחוב והצמחים המטפסים עליו.

חלקו האחורי של הבניין

מעניין לציין שבמבט חיצוני חטוף הבניין הנטוש בבלפור 4 לא נראה שונה בהרבה מהבניין המאוכלס בבלפור 6. האם זה אומר שדיירי בלפור 6 מנוצלים על ידי בעל בית חסר מצפון המשכן אותם בבית שאינו ראוי למגורים, או דווקא שבלפור 4 יכול אפילו במצבו הנוכחי לאכלס כמה צעירים נואשים? כל אחד רשאי להסיק את מסקנותיו.

מצא את ההבדלים - בלפור 4 ובלפור 6

וסתם הערה לא קשורה - בזמן כתיבת הפוסט יצא לי להקשיב בחצי אוזן ל-"מילה האחרונה" עם עירית לינור וקובי אריאלי ואין ספק שמדובר בשני טיפוסים דוחים ונוטפי רוע. מילא אריאלי שכנראה כואב את הקיפוח הפוטנציאלי של הדתיים וההתנחלויות, אבל גם עירית לינור? פעם היא הייתה סוג של סוציאליסטית בגרוש, לא?