עצב זאת בעצמך - שולחן מפקקי שעם

מעבר הדירה שלנו (ראו פוסט קודם) אילץ אותנו להקדיש את זמננו הפנוי בשבועות האחרונים לרכישת או השגת ריהוט מתאים, סידור, קצת ניקיון ותחזוקה ובעיקר עיצוב. אני תמיד שמח להשקיע (או לבזבז) זמן בסידור ועיצוב (ניקיון קצת פחות מושך אותי) ויערה תמיד מוכנה לשתף פעולה, אז יצא לנו להשקיע כמה שעות (או ימים) בסקירת בלוגים לעיצוב ונסיונות שונים ומשונים להנדס את מה שיש לנו למה שאנחנו בעצם זקוקים לו (או לפחות להפוך את מה שיש לנו לאטרקטיבי יותר).

מתלה לבגדים מגב של כיסא - IKEA Hackers

אחד מהבלוגים שהכי מצא חן בעיניינו נקרא IKEA Hackers, אשר מאגד בתוכו מגוון רחב של שימושים ופיתוחים בלתי קונבנצינליים שאנשים עשו למוצרי איקאה. אז למרות שיצא לנו לעבור באיקאה במסגרת מסע הקניות לדירה החדשה בסופו של דבר את ה-האקינג שלנו ביצענו על פריטי ריהוט אחרים וההמצאה החביבה עלי היא ללא ספק שולחן הצד שלנו:

כפי שאתם רואים מדובר למעשה בשרפרף ישן שעליו הנחנו מסגרת תמונה מעץ (ללא הזכוכית כמובן) וכמות מכובדת של פקקי שעם (בערך 90). ההרכבה הייתה פשוטה להפליא וכללה כמויות רבות של דבק לבן, קצת סבלנות לסידור הפקקים, ולחץ פיזי מתון (רצוי שהפקקים יהיו צמודים זה לזה, ובסוף הנחנו ספרים כבדים עליהם לכמה שעות טובות להידוק כל העניין). במידה ואתם לא מעוניינים "להרוס" שרפרף אפשר להדביק את הכל על חתיכת דיקט בגודל המתאים ופשוט להניח את היצירה על השרפרף. אפשר גם לעשות גירסאות גדולות או קטנות יותר, לתלות את היצירה על הקיר בתור לוח שעם להודעות, או להשתמש בה כתחתית לסירים חמים.

ואם אתם זקוקים לעזרה בחיסול 90 בקבוקי יין, אנחנו זמינים...

דקה מהעירייה

לפני כחודש הצטרפנו גם אנחנו (שוב) אל הסטטיסטיקה כשבעל הבית שלנו הודיע לנו ששכר הדירה יעלה לנו ב-300 ש"ח  בשל המדד, בתוספת 200 ש"ח בשל תאוות הבצע שלו החל מחודש דצמבר, מועד חידוש החוזה.

התבאסנו, ויותר נכון לומר - התבאסתי. בשנת 2011, עד לרגע שעברתי לגור עם שי הספקתי לעבור חמש דירות. לא היה לי יותר כוח. וגם התאכזבתי. הרי למה הייתה מחאה חברתית במהלך הקיץ? אני לתומי חשבתי שבעל בית שברשותו מספר דירות בבניין שלנו יהיה מעט יותר הוגן כלפי דיירים טובים כמונו (בעיקר לשי שתיקן במהלך השנתיים שגר בדירה כל מה שהיה צריך לתקן).

מעבר למדד שעלה שמייצג רק את המחירים בארץ ולא את המשכורות, האם בעל הבית שלנו עשה משהו מאז שנת 2009 שמצדיק העלאה של 500 ש"ח בשכר הדירה? הרי אפילו את התריסים הישנים ששברו כשניסו לפרוץ לדירה טען שאנחנו צריכים לתקן!

בלית ברירה פתחנו את החלונות של הומלס, יד 2, מדס, winwin, קבוצת הדירות בפייסבוק והאתר האהוב עליי כאן גרים (זהו - נדמה לי שלא קיפחתי אף אחד) והתחלנו במסע שהייתי בטוחה שיהיה מייאש, קשה ומבאס. אז זהו שלא. יכול להיות ששברנו שיא, אבל פחות מ-48 שעות אחרי שהתחלנו בחיפוש מצאנו דירה באזור כיכר רבין ויום למחרת חתמנו על החוזה.

הדירה הייתה הרביעית במספר שראינו ואחריה ראינו רק עוד אחת שקבענו לפני. שבוע אחרי החתימה התחלנו להעביר את הדירה בעזרתו האדיבה של אבא שלי שי ותוך שבוע סיימנו עם כל ההעברות בדירה משופצת כמו חדשה, עורפית, מתוקה שנמצאת דקה... מהעירייה.

הודות לשי, גם עניין עיצוב הדירה הלך די מהר ואפילו זכינו בכתבת עומק בידיעות תל אביב תחת הכותרת המחמיאה "התל אביביים". אז זה סופי כנראה. אני ושי עדיין תל אביביים. גרים בדירה תל אביבית, מעט יותר רחוקה מהתחתית אבל עדיין מבשלים (שי) ואוכלים (יערה) וחווים חוויות תרבותיות ברחבי העיר בעזרתם האדיבה של שני זוגות אופניים. דקה מהעירייה...

מתוך ידיעות תל אביב 9/12/11

הדירה החדשה שלנו - תמונות נבחרות

איך להכין מאנדו (כיסונים קוריאנים)

בביקור האחרון שלנו בירושלים אכלנו במסעדה הקוריאנית היהלום שבכתר ומעבר לבולגוגי המוצלח, הקימצ'י ההכרחי ותה הג'ינג'ר הטעים ביותר ששתינו, הכי התלהבנו מה-מאנדו שהם הגרסה הקוריאנית לכיסונים מאודים (דומים לגיוזה שלעתים נקראת בארץ דים סאם). כשחזרנו הביתה עשינו כמה חיפושים באינטרנט ומיד ניסינו לעשות אותם בעצמנו.

היהלום שבכתר - לפני (פחות כמה כיסונים) ואחרי

הבצק

רוב המתכונים שמצאנו ממליצים על שימוש בדפי בצק קפואים אבל מאחר שלא מצאנו נאלצנו להכין את הבצק בעצמנו:

מערבבים ביצה עם 3/4 כפית מלח ו-1/4 כוס מים, מוסיפים לשתי כוסות קמח ולשים לכדור בצק (אפשר להוסיף עוד 1/4 כוס מים ליצירת הבצק). נותנים לבצק לנוח חצי שעה ואז מרדדים וחותכים לעיגולי בצק דקיקים. ההכנה פשוטה למדי אבל תהליך הרידוד יחסית ארוך (במיוחד בשבילנו כי לא היה לנו מערוך ונאלצנו להשתמש בכוס גבוהה; החיתוך לעיגולים היה דווקא די פשוט באמצעות שייקר קוקטיילים ממתכת).

המצרכים

המילוי

שוב, מדובר כאן בגרסה שלנו, אבל לטעמנו היא יצאה מוצלחת למדי

150 גרם גזר קצוץ

150 גרם כרוב קצוץ

150 גרם קולורבי קצוץ

150 גרם בצל קצוץ

150 גרם טופו מפורר

300 גרם חזה עוף

3 כפות רוטב סויה

כף שמן שומשום

כף ג'ינג'ר טרי מגורר

כף רוטב צ'ילי

כף שום כתוש

מלח ופלפל

לוקחים את כל הירקות פרט לבצל ומקפיצים קלות עם רוטב סויה עד שהם רכים. את חזה העוף מבשלים במים רותחים עד שהוא עשוי, מסננים ומפוררים באמצעות שני מזלגות. מערבבים את כל חומרי המילוי יחד עם התבלינים (אפשר במקום הצ'ילי והשום לשים 2 כפות פלפל צ'ומה).

ההכנה

תהליך המילוי והקיפול

שמים מעט מילוי במרכז דף הבצק (על עיגול בצק של 8 ס"מ שמנו מילוי בערך בגודל של כדור פלאפל), מרטיבים את שולי הבצק במים ומקפלים לחצי. אפשר גם למשוך את שני הקצוות יחד ליצירת כיסונים במראה קלאסי:

כיסונים מוכנים לבישול

את הכיסונים המוכנים שמנו בכלי אידוי מבמבוק אבל ניתן גם לטגן אותם או להוסיף אותם למרק (במקרה הזה רצוי לוודא שהכיסונים סגורים היטב כדי שלא יתפרקו במרק).

הכיסונים עוברים אידוי

אפשר להכין רוטב פשוט משמן שומשום, רוטב סויה ומעט חומץ אורז.

ההמלצה האחרונה שלנו היא שכשאתם מכינים מאנדו תזמינו אורחים אחרת תמצאו את עצמכם מחסלים לבד עשרים ומשהו כיסונים. למי שיש כוח רצון מספיק אפשר גם להקפיא את הכיסונים המוכנים (לפני האידוי/טיגון/בישול) ולהשתמש בהם בשלב מאוחר יותר.

ולא נודע כי בא אל קרבם

ביקור בירושלים - בית החולים הנסן

ביום שישי עלינו לירושלים כדי להסתובב בה במסגרת אירוע "בתים מבפנים" ואחד המקומות שקסמו לנו ביותר (באופן מפתיע) היה בית החולים ע"ש הנסן הנמצא בשכונת טלביה ממש מתחת לתיאטרון ירושלים.

חזית הבניין

הבניין הוקם בסוף המאה ה-19 ושימש כבית מצורעים עד סוף שנות השמונים של המאה העשרים.

חדר חולים לדוגמה

בין האלמנטים המעניינים של הבניין ניתן לראות את "מגדל השירותים" הנבנה בנפרד מהמבנה הראשי על מנת לשפר את תנאי ההיגיינה במקום.

מגדל השירותים

כיום בית החולים משמש כחלל לשתי תערוכות על בתי החולים של ירושלים אותן עדיין ניתן לראות. מעבר לכך הבניין מוזנח למדי, במיוחד הגינה הרחבה שבעבר שימשה כגן ירק לחולים והכילה עצי פרי רבים.

בריכה בגן הירק

בית החולים נמצא ברשימת המונומנטים לשימור בירושלים ובעיריית ירושלים מנסים לקדם תוכניות פיתוח למקום, כולל הקמת מרכז לאומנויות או בית מלון.

פעמון התפילה

למי שמעוניין לבקר במקום או סתם לקרוא עליו ניתן למצוא עוד מידע באתר עיריית ירושלים או באתר של המועצה לשימור אתרים.

נתגלה בלב חיפה - תל אביב של שנות התשעים

לפני שבוע ביקרנו בחיפה והשתתפנו בסיור רגלי במסגרת "הליכות חיפה" של מוזיאון חיפה לאומנות. הסיור עצמו היה קצת לא ממוקד אבל בזכותו זכינו להכיר את אחת השכונות החביבות ביותר בעיר - שכונת הדר.

רחוב מסדה

השכונה מזכירה קצת את אזור שנקין של לפני 10 או 15 שנה, בעיקר בזכות האוכלוסייה הצעירה, בתי הקפה העצמאיים וכמה בניינים בסגנון הבינלאומי.

שלט מול קפה מסדה

כמובן שבתור תל אביבים הדבר שהכי הפתיע אותנו הוא כמה הדירות שם זולות - לא רק ביחס לשנקין של היום, אלא אפילו ביחס לפלורנטין.

בזכות צורתה של העיר בחלק ניכר מהדירות בשכונה (או לפחות מהגגות והמרפסות שלהן) תוכלו לראות פיסה של ים (פרט שבתל אביב ישר מוסיף 100,000 למחיר הדירה) ובשלב הנוכחי האזור עוד לא נראה צפוף מדי, ופה ושם עוד יש גינות, עצים, וקצת ירוק.

מימין - פינה ירוקה; משמאל - נוף מחדר מדרגות

ואם אתם בקטע של תחבורה ציבורית נוסטלגית אז הכרמלית עדיין מתפקדת ותוכל לשאת אותכם מרחוב מסדה שבלב השכונה עד לראש הכרמל או למטה לעיר התחתית, כדי שתוכלו לתפוס רכבת בחזרה לתל אביב.

באופן כללי הייתה לי בשכונה תחושה של פעם - לא של זמנים עתיקים במיוחד אלא של סביבות שנות התשעים - משהו בצבעוניות וברוגע היחסי - אנשים בבית קפה ממש קראו עיתונים ולא רק תקעו מבטים במסכים של לפטופים או סלולריים (וגם מאוד שמחתי לשמוע ערבית מדוברת ברחוב, ככה סתם בשיא הטבעיות).

בהתחלה חשבתי שאולי זה סתם נדמה לי שהאנשים בשכונה נחמדים יותר, אבל אז ראיתי את הפתק הזה מוצמד לשמשה של מכונית חונה:

אולי זו סתם פסימיות תל אביבית (או אופטימיות חיפאית), אבל נראה לי שבתל אביב לא היו שמים פתק אזהרה שכזה אלא ישר מזמינים שוטר או פקח, או לפחות מוציאים את האוויר מהצמיגים (כפי שכתוב על שלט מאיים באחת מהחניות ברחוב שלנו).

(אם השתכנעתם ואתם רוצים לעבור לשכונה אתם מוזמנים לפנות לתיווך הדר)

אם גם אתם רוצים להשתתף בסיור אדריכלי בחיפה בסוף השבוע הקרוב או סתם ללמוד עוד על הארכיטקטורה שלה, אני ממליץ שתקראו את הכתבה של יערה ב-NRG:

בין התחתית לכרמל: סיור ארכיטקטוני בחיפה

על המפה:חמישה דברים שאפשר לעשות עם מפות משומשות

אחרי שחזרתי מאמסטרדם עם המפה המסומנת ששירתה אותנו נאמנה במשך חמישה ימים הבנתי שאין מנוס אלא לחדש וליצור מחדש. לא חייבים לזרוק, ואפילו אפשר לעשות במפות שימוש בהכנת דברים חדשים, ובכך לשמור על הסביבה וקצת לחסוך על דברים שבדרך כלל היינו קונים. אז מתוך הרעיון הזה אני ושי (בעיקר) חשבנו על חמישה דברים שאפשר לעשות עם מפות והכנו אותם (טוב - בעיקר שי). לפניכם הרשימה:

עטיפה לספר

זה אולי ישמע בנאלי, אבל האמת היא שאין דבר יפה יותר משימוש במפה לעטיפת ספר או מחברת לקראת הלימודים של הילדים. העטיפה החדשה מצוינת לספר לגיאוגרפיה, ללימוד אנגלית, או כל שפה אחרת שתבלוט על פני כל שאר הספרים. אם הילדים קטנים, אפשר ללמד אותם את שיטת העטיפה האהובה עליכם, ואם הם כבר יודעים לבד, אפשר פשוט לתת להם את המפות הישנות במקום ללכת לקנות נייר חדש.

מחזיק עפרונות

גם עם מחזיק העפרונות אפשר לשמור על מוטיב החזרה לבית הספר. התהליך פשוט ביותר: מצאו קופסת שימורים או כל קופסת פח עומדת שניתן לשים בה עטים, ועטפו אותה בחלק מהמפה בעזרת דבק פלסטי. התוצאה – חמודה ביותר. ושוב - חסכונית וירוקה.

עטיפה לספר, מחזיק עפרונות וארנק

מניפה

את שעת האוריגאמי כדאי להתחיל עם הילדים בקיפול מניפה שתהיה יפה ושימושית כאחד. לילדים גדולים, אפשר למצוא הוראות למניפה סינית שמסובכת יותר להכנה, ולילדים קטנים, מספיק להכין את המניפה המסורתית לפי השלבים בקליפ הבא:

ארנק מנייר

לילדים גדולים יותר וגם למבוגרים, אפשר לעלות מדרגה ולהכין ארנק מנייר רק בעזרת קיפולי נייר ומספריים, ללא נייר דבק. את התוצאה שווה לתת מתנה לאבא או סבא שיכולים לעשות שימוש בארנק רזה במיוחד. ניתן לעקוב אחרי השלבים השונים בקליפ הבא:

והנה התוצאה:

ארנק ממפה

יצירת אומנות

ואם לא בא לכם לקפל, לגזור או להדביק, אפשר פשוט לקחת טוש או עט ולצייר לפי הקווים המנחים שעל המפה או פשוט למסגר, בלי שום תוספות. מי שרוצה לקבל רעיונות לאמנות מגניבה שעושים על מפות, יכול להציץ בבלוג של אינגריד דאברינגר, שנוהגת להפוך את כל המפות שלה ליצירת אמנות.

ספרים באלנבי

בשבוע שעבר ביקרנו בכל חנויות הספרים ברחוב אלנבי ויערה כתבה על זה כתבה בה תוכלו למצוא פרטים על כל חנות, אופייה ותכולתה:

סיפורי אלנבי: על חנויות הספרים ברחוב אלנבי

סך הכל מצאנו באלנבי 12 חנויות ודוכני ספרים, הרוב מוקדשות לעברית עם ספרים נוספים בשפות זרות, אחת מוקדשת לספרדית, שלוש לרוסית בלבד, ואחת שעיקר סחורתה באנגלית. מעניין אם אלנבי הוא אכן הרחוב בעל מספר חנויות הספרים הרב ביותר או שמא יש יותר ברחובות אחרים בעיר (למשל אבן גבירול או דיזינגוף) פשוט בגלל שהם ארוכים יותר (נושא לפוסט עתידי?)

הנה כמה תמונות שלא נכללו בכתבה:

הקומה התחתונה בסטימצקי, אלנבי 107

לב הספר, אלנבי 97

דיקלר ספרים בספרדית, אלנבי 81

אמנות ברחובות תל אביב

ביום חמישי האחרון נערכו אירועי "אוהבים אמנות, עושים אמנות" בתל אביב שבמסגרתם פתחו הגלריות והמוזיאונים בתל אביב את שעריהם, יחד עם ההוצאה של כמה מן היצירות החוצה, והכנסה של כמה מיצירות אמנות הרחוב אל תוך הגלריות (כמו במקרה של הלנה רובינשטיין).

אני ושי ניצלנו את ההזדמנות ויצאנו לטייל ברחוב גורדון ובהלנה רובינשטיין. הממצאים היו די נעימים. מסתבר שסצנת אמנות הרחוב פורחת וההכנסה שלה בין כותלי המוזיאון היא יפה ומתוכמת.

מפגיז בהלנה רובינשטיין know Hope

מהעיר התחתית למוזיאון בבועה Broken Fingaz

נביטה ברחוב גורדון

מבט על - הלנה רובינשטיין

שעה מהתחתית על השעון

בשבוע שעבר לקחנו אני ושי הפסקה מהשגרה הלא שגרתית שלנו ונסענו ליומיים בירושלים לבדוק באופן אישי את הרכבת הקלה ואת מוזיאון ישראל המחודש. בשני המקרים גילינו לשמחתנו שמדובר בפרוייקטים לא רעים בכלל.

גם מסתבר שבירושלים אנשים עוד הולכים ל-"וידיאון"

באופן מפתיע, דווקא עבודת וידיאו ארט אחת במוזיאון היא זו שהצליחה למשוך את תשומת ליבנו. מדובר בפרוייקט השאפתני למדי של האמן כריסטיאן מרקליי שיצר סרט של 24 שעות מעריכת עשרות אלפי שעות (הערכה גסה שלי) של סרטים, תוך ביסוס על השעה. הגעתם למוזיאון ב10:00? אתם מוזמנים להיכנס וליהנות מצפייה באותה השעה בסרט שיציג את השחקנית אמה תומפסון שותה כוסית אלכוהול, למרות השעה המוקדמת יחסית ביום.

כמה שעות אחרי כן תוכלו לצפות במרדף ברכבת התחתית המורכב מקטעים מתוך "מת לחיות" וסרט משנות השישים, יחד עם סרט יפני שגם הוא מתרחש ברכבת התחתית שלהם. אין ספק שמדובר בשיעור בעריכה מרתק, שיחד עם זליגות הסאונד המיוחדות, שבזמנו היו ההתמחות של מרקליי, והמשחק בין הסצנות השונות מכל הסרטים יוצרים חוויה מיוחדת במינה.

אני ושי בילינו את רוב הזמן על הספות הלבנות בהקרנה בזיהוי השחקנים ובניסיון לנחש את הסרט המפורסם. ביחד, הצלחנו לנחש כמה, כמו "וויקאנד" של גודאר, "ספיידרמן", "העוקץ" ועוד רבים וטובים אחרים. כל הקטעים מתקשרים בדרך זו או אחרת עם נושא הזמן, וכולם משודרים בסנכרון מוחלט עם הזמן שלנו.

מרתק? כן. עכשיו רק נשאר לבקש ממוזיאון ישראל לעשות הקרנת לילה לבן כדי שגם נזכה לצפות ביצירה בשעות הקטנות של הלילה. בטח גם אז, יהיה מעניין...

חלומות על רכבת קלה

בשבוע שעבר קפצנו לירושלים בדיוק בזמן כדי להנות מנסיעה ברכבת הקלה בחינם, ובהזדמנות זו גם זכינו להתפעל מרחוב יפו המחודש, אשר הפך למדרחוב די קסום בחלקים בהם אין תנועת כלי רכב פרט לרכבת.

וכמובן שלנו נותר לשאול, מתי בדיוק תבוא גם לתל אביב הבשורה הקלה? הרי על רכבת תחתית ו-"הקו האדום" נראה שכבר מזמן ויתרנו. בדמיוני אני רואה את שורת הדקלים שהוצבו בחוסר מקוריות ודמיון במרכז אבן גבירול מומרים בעמודים לרכבת עילית שתמתח ממרמורק ועד שדרות רוקח (ואולי תמשיך לכיוון האוניברסיטה? או אולי תחתוך מעל כיכר רבין לשדרות ח"ן ותמשיך לשדרות בן ציון? אולי שיינקין יהפך למדרחוב?) בינתיים אפשר רק להפליג בדמיונות.

ימים טרופים

מיעוט הפוסטים בתקופה האחרונה נובע מעיסוקינו הרבים (ודווקא חבל כי יש הרבה על מה לכתוב) אז בינתיים רק נציג לכם קליפ נחמד שמישהו עשה לפני שבועיים בערך בשדרות רוטשילד שכולל הופעת אורח שלנו (בסביבות  הדקה 1:35).

המאבק למען זכויות הסופרים בישראל

במסגרת אירועי המחאה הרבים ששוטפים את עירנו החלטנו ביום ראשון האחרון (7 באוגוסט) להקים אוהל למען זכויות הסופרים. במהלך השבוע עברו כמה אנשים והביעו עניין, אבל עוד לא ממש זכינו לתהודה ממשית או הצטרפות למאבק. היום פתחנו עמוד פייסבוק - המאבק למען זכויות הסופרים בישראל - אולי בזכותו המודעת תגבר והמאבק יתרחב.

אתם מוזמנים לבקר אותנו בשדרות רוטשילד, מעט דרומית לאלנבי (מול מסעדת "בנדיקט").

בתים נטושים בתל אביב: חלק ד' - ביאליק 24

בית אחד שהופתענו לגלות שהוא נטוש נמצא ברחוב ביאליק 24, סביב הכיכר - בין בית ביאליק למרכז פליציה בלומנטל למוזיקה.

ביאליק 24

איך ייתכן שממש בליבו של אזור כל כך היסטורי ומושקע יימצא בניין שבנוסף להיותו חסר כל ייחוד ארכיטקטוני, עומד נטוש ומוזנח?

איש עם גזר

בעצם, הבניין לא לגמרי מוזנח, שכן מספר רב של ציורי גרפיטי מעטרים את קומת הקרקע שלו מכל כיוון אפשרי.

מבחר אישים

ניתן לראות שזמן רב וגם כישרון לא זניח הושקעו בקישוט הבניין, שנקרא בגלגולו קודם "בית מלצר" ושימש כמעון של נעמ"ת.

ארנבונים או שלדים? לא ברור

בכל זאת, מדובר בבבניין שנמצא באחד מהמתחמים התרבותיים ביותר של העיר - פרט לבית ביאליק ומרכז בלומנטל סביב הכיכר יושבים גם בית העיר, מוזיאון הבאוהאוס ומרכז האקולוגיה העירונית עץבעיר, ובהמשך רחוב ביאליק נמצא בית ראובן המוקדש ליצירותיו של ראובן רובין (ובמורד המדרגות שבקצה ביאליק יושבים המשרדים של תאטרון היידישפיל).

אם הדבר היה תלוי בנו היינו מורידים את הבניין (במידה והוא לא נועד לשימור) ומקימים במקומו חנות ספרים איכותית (ועצמאית!) עם גינה קטנה הפונה לכיכר. כל מה שאנחנו זקוקים לו עכשיו זה שמישהו יתן לנו את הבניין בחינם, ויממן את הבנייה ופתיחת החנות (דרישה מוגזמת?).

משקים את הגינה

אומנם יהיה קצת חבל על כל הגרפיטי כשהבניין ישופץ או יהרס, אבל זה טבעה של אומנות עירונית בת חלוף. לפחות היא תישאר מתועדת בבלוג שלנו וודאי גם בתצלומים של אחרים.

החתול הזה לא רוצה להיות החבר שלכם בפייסבוק

שלטי מחאה

פשוט ויעיל

פרשנויות והסברים יתקבלו בברכה

במיוחד אהבנו את הפרצוף החמוץ/רדום של ביבי

בתים נטושים בתל אביב: חלק ג' - אלנבי 52 עד 58

באלנבי יש סדרה של מבנים נטושים ונטושים למחצה בין הכניסה לשוק הכרמל לרחוב גאולה. הגדול והמפורסם שבהם הוא אלנבי 58, שהוקם כבית קולנוע ב-1937, ננטש בשנות השמונים עם הגירת תרבות הקולנועים למרכזי הקניות, וזכה לתהילה מחודשת בשנות התשעים כמועדון מפוקפק רק כדי להינטש שוב ב-2000.

אלנבי 58

כיום קומת הקרקע מאוכלסת על ידי פיצוציה, פיצרייה וסושי בר אבל שאר הבניין נטוש ובמצב ירוד למדי. על פי כתבה ב-"הארץ":

הבניין נרכש לפני ארבע שנים על ידי חברת "מאיר עיני ישראל", השייכת לאנשי עסקים יהודים ממרוקו, תמורת סכום גבוה - 20 מיליון שקל - המשקף את גודלו של המגרש, את מרכזיותו ואת ההיצע המועט באזור. אחרי בחינה של כמה חלופות, "בהן קולנוע, משרדים ומלון בוטיק", מפרט אליקים (ממשרד אליקים אדריכלים), הוחלט כי הפתרון הכלכלי הטוב ביותר לבניין הוא הסבתו למגורים.

הבניין מיועד לשימור בדרגה נמוכה, כך שבעיקרון הדבר היחיד שצריך להישמר מהמבנה הוא המעטפת החיצונית (האם זה אומר שלמתגוררים בבניין לא יהיו יותר מדי חלונות? אולי זה לטובה בהתחשב בעובדה שהם יגורו על אלנבי).

הבית אשר נמצא באלנבי 54 הרבה יותר מרשים לדעתי. הוא נבנה ב-1916 על ידי מיודענו אלכסנדר לוי (שבנה גם את בית הפגודה ואת בלפור 4). במקור הבניין נבנה כבית דירות להשכרה ובשנות העשרים קומת הקרקע הורחבה לטובת הקמתו של "קפה עטרה" הידוע.

אלנבי 54

הבניין נטוש לגמרי - סגור, מגודר ובמקומות אף מוקף בגדר תיל. יש בלבול מסויים במקורות שקראתי באינטרנט בנוגע לבניין זה. חלק קוראים לו בית נורוק וחלק בית אידלזק, חלק טוענים שהוא מיועד לשימור בהגבלות מחמירות וחלק טוענים שהוא לא מיועד לשימור כלל.

חלקו האחורי של בית נורוק ו/או אידלזק

על פי כתבה של נועם דביר במאי 2009 פרצה בבניין שריפה, אולי בשל הצתה. כבר אז מצבו של הבניין לא היה מזהיר, ולמעשה הוא הוכרז כמבנה מסוכן עשרות שנים קודם לכן. כפי שניתן לראות מהתמונות הבניין נתמך על ידי פיגומי ברזל מכל כיוון אפשרי ועל אחת מהמרפסות ההרוסות שלו אפילו צומח לו באין מפריע עץ פיקוס.

מימין - עץ פיקוס צומח על מרפסת הרוסה; משמאל - מבט אל הגג דרך גדר תיל

הבניין האחרון ברצף הנטושים שלנו נמצא באלנבי 52, אשר כמו אלנבי 58 מאוכלס בדלילות בקומת הקרקע ומוזנח לגמרי מעל. הבניין במצב כל כך הרוס ומוזנח עד שבהתחלה לא הייתי בטוח אם מדובר במבנה העומד בזכות עצמו או בהמשכו של אלנבי 54 אליו הוא צמוד. לפני כחמש שנים עיטורי הגג שלו קרסו ונראה כי הסירוב להשקיע בו נובע לפחות חלקית מהעובדה שהעסקים הממשיכים להתקיים בו מוגנים על פי חוק הגנת הדייר.

אלנבי 52

במצב הנוכחי נראה כי גורלותיהם של אלנבי 52 ו-54 קשורים זה בזה, וסביר להניח כי גם שינוי במצבו של אלנבי 58 (ואלנבי 56 שנמצא ביניהם - מאוכלס אך מוזנח) יגרום להתעוררות כלשהי באזור.