במהלך שיטוטינו בעיר לא פעם יוצא לנו להיתקל במבנה נטוש ולתהות איך ייתכן שבעיר כל כך צפופה, עם כל כך הרבה ביקוש למבני מגורים ומסחר, מבנים כאלה יכולים להמשיך לעמוד ריקים. על פי
כתבה ב-"דה מרקר" מנובמבר 2010 יש בתל אביב "יותר מ-1,000 מבנים שוממים ומתפוררים", ולא כולם נמצאים באזורים "נידחים" במעמקי יפו, בצל התחנה המרכזית החדשה, או בשכונת התקווה. סיור קצר שערכנו בסביבתנו המיידית חשף מספיק מבנים נטושים לסדרת פוסטים, אם לא לבלוג שלם, ולכן בימים הקרובים נסקור כמה מהם, עד שימאס לנו או לכם.
 |
| בלפור 4 |
בבלפור 4, קצת לפני אלנבי, עומד בניין שלמרות עליבותו הנוכחית עדיין ניכרת בו תהילת העבר. המבנה הוקם ב-1922 על ידי האדריכל אלכסנדר לוי (שתיכנן גם את "
בית הפגודה" המפורסם בכיכר המלך אלברט).
המבנה שנבנה בסגנון האקלקטי הוכרז כמבנה לשימור בהגבלות מחמירות - דבר אשר באופן אירוני כמעט ומבטיח את הישארותו במצבו הנוכחי שכן אין כל צידוק כלכלי לשיפוצו אם אף בנק לא יכול לבנות מעליו מגדל משרדים מפואר. כמובן שבעלי הבניין אינם משלמים עליו ארנונה (בתמיכת צו בית משפט עליון) כי הוא מוכרז נטוש ובלתי ראוי למגורים.
 |
| חלל הכניסה |
נראה כי בעבר הבניין איכלס את הוצאת ספרי הלימוד א. ערמוני, אבל מעבר לכך לא גילינו דבר בנוגע לדייריו או שימושיו הקודמים.
הבנין מגודר ונעול, והיחידים שזוכים ליהנות ממנו כיום הם חתולי הרחוב והצמחים המטפסים עליו.
 |
| חלקו האחורי של הבניין |
מעניין לציין שבמבט חיצוני חטוף הבניין הנטוש בבלפור 4 לא נראה שונה בהרבה מהבניין המאוכלס בבלפור 6. האם זה אומר שדיירי בלפור 6 מנוצלים על ידי בעל בית חסר מצפון המשכן אותם בבית שאינו ראוי למגורים, או דווקא שבלפור 4 יכול אפילו במצבו הנוכחי לאכלס כמה צעירים נואשים? כל אחד רשאי להסיק את מסקנותיו.
 |
| מצא את ההבדלים - בלפור 4 ובלפור 6 |
וסתם הערה לא קשורה - בזמן כתיבת הפוסט יצא לי להקשיב בחצי אוזן ל-"מילה האחרונה" עם עירית לינור וקובי אריאלי ואין ספק שמדובר בשני טיפוסים דוחים ונוטפי רוע. מילא אריאלי שכנראה כואב את הקיפוח הפוטנציאלי של הדתיים וההתנחלויות, אבל גם עירית לינור? פעם היא הייתה סוג של סוציאליסטית בגרוש, לא?
בניינים מקסימים, עם סגנון ו"ריח" של פעם...צריך וחובה להתייחס אליהם בכבוד, לשפץ ולשמר אותם..הם חלק מהתרבות הנוסטלגית התל אביבית..הלוואי וימצא גורם שיקח על עצמו את האחריות לפרוייקט של החייאת בניינים יפיפיים דוממים אלה הנטושים בתל אביב כאבן שאין לה הופכין.......
השבמחקמאחר והזדמנתי לרחוב בלפור במתחם לב העיר שהוקם על מקומו של ביה"ח הדסה ( בו נולדתי....) זכור לי כמעט בוודאות כי בקומה הראשונה (משמאל לכניסה לבנין) של הבית בבלפור 4, היתה בשנות החמישים ויתכן שגם בשנות הארבעים , חנות לחזיות ולבני נשים. לא ידוע לי אם בעלי החנות היו גם בעלי הדירה. דומני שגרו בה. החדר בחזית ומאחוריו שימשו לחנות. הכניסה היתה מן המרפסת. שם בעלי החנות היה- קוּרְץ. מוצאם מפולניה, כנראה מן העיירה בּוֹכניה, איזור קרקוב. זו היתה חנות הדגל של רבות מיוצאות פולין.... היתה להם בת שאינני זוכרת שמה . כמו כן אינני יודעת מתי נסגרה החנות. דומני שהיתה שם עדיין בשנות ה-60 ואולי ה-70.
השבמחקבעלי החנות שגם התגוררו בקומתו הראשונה של הבניין (בשכירות בדמי מפתח) היו סבי וסבתי, שמעון ורבקה קורץ (ז"ל) שעלו לארץ מקרקוב עם שתי בנותיהם הקטנות בלהה (אמי ז"ל) ושושנה (דודתי ז"ל)שכנערות צעירות עבדו גם בחנות. לימים, שושנה שהייתה בעלת "ידי זהב" עזרה לסבי וסבתי רבות בעבודה בחנות, בתיקונים וכד', ואמי עבדה כמדפיסה במשרד הדפסות בשדרות רוטשילד בת"א. לאחר שסבתי נפטרה וסבי הזדקן טיפלו בו אמי ודודתי בצמוד. אולם, מאחר ואמי עבדה לקחה שושנה על עצמה את ניהול החנות. שושנה גם עברה להתגורר בדירתו של סבי כדי שלא ישאר בגפו בדירה. לאחר פטירתו של סבי נדרשה שושנה על ידי בעלי הבנין לפנות את הדירה והחנות.
השבמחקהתרגשתי לקרוא תגובתך שרק עכשיו גיליתי אותה. סבתך וסבך זכורים לי מימי ילדותי כשהייתי מלווה את אמי ז"ל שהיתה קליינטית קבועה שלהם וכנראה הכירה אותם עוד מפולין. גם בת הדודה שלה, רות קרמרמן הייתה קליינטית שם אם אינני טועה. בעלה של רות היה חצרן בבית החלים הדסה, הסמוך.
השבמחקתודה על ההתייחסות. ימים טובים עלינו ועל כולם. לאה.
מתלהבת מהמבנה העזוב והבוכה שיגורו בו....מבנה יפיפה....בלפור 4....בלפור 6 כבר משופץ ומאוכלס.....הייתי רוצה לגור ב-4 ולסדר אותו לאט לאט....חבל
השבמחקמתלהבת מהמבנה העזוב והבוכה שיגורו בו....מבנה יפיפה....בלפור 4....בלפור 6 כבר משופץ ומאוכלס.....הייתי רוצה לגור ב-4 ולסדר אותו לאט לאט....חבל
השבמחקמתלהבת מהמבנה העזוב והבוכה שיגורו בו....מבנה יפיפה....בלפור 4....בלפור 6 כבר משופץ ומאוכלס.....הייתי רוצה לגור ב-4 ולסדר אותו לאט לאט....חבל
השבמחקבנין יפהפה ריח של פעם למי שייל הבנין?
השבמחק