ספרים באלנבי

בשבוע שעבר ביקרנו בכל חנויות הספרים ברחוב אלנבי ויערה כתבה על זה כתבה בה תוכלו למצוא פרטים על כל חנות, אופייה ותכולתה:

סיפורי אלנבי: על חנויות הספרים ברחוב אלנבי

סך הכל מצאנו באלנבי 12 חנויות ודוכני ספרים, הרוב מוקדשות לעברית עם ספרים נוספים בשפות זרות, אחת מוקדשת לספרדית, שלוש לרוסית בלבד, ואחת שעיקר סחורתה באנגלית. מעניין אם אלנבי הוא אכן הרחוב בעל מספר חנויות הספרים הרב ביותר או שמא יש יותר ברחובות אחרים בעיר (למשל אבן גבירול או דיזינגוף) פשוט בגלל שהם ארוכים יותר (נושא לפוסט עתידי?)

הנה כמה תמונות שלא נכללו בכתבה:

הקומה התחתונה בסטימצקי, אלנבי 107

לב הספר, אלנבי 97

דיקלר ספרים בספרדית, אלנבי 81

אמנות ברחובות תל אביב

ביום חמישי האחרון נערכו אירועי "אוהבים אמנות, עושים אמנות" בתל אביב שבמסגרתם פתחו הגלריות והמוזיאונים בתל אביב את שעריהם, יחד עם ההוצאה של כמה מן היצירות החוצה, והכנסה של כמה מיצירות אמנות הרחוב אל תוך הגלריות (כמו במקרה של הלנה רובינשטיין).

אני ושי ניצלנו את ההזדמנות ויצאנו לטייל ברחוב גורדון ובהלנה רובינשטיין. הממצאים היו די נעימים. מסתבר שסצנת אמנות הרחוב פורחת וההכנסה שלה בין כותלי המוזיאון היא יפה ומתוכמת.

מפגיז בהלנה רובינשטיין know Hope

מהעיר התחתית למוזיאון בבועה Broken Fingaz

נביטה ברחוב גורדון

מבט על - הלנה רובינשטיין

שעה מהתחתית על השעון

בשבוע שעבר לקחנו אני ושי הפסקה מהשגרה הלא שגרתית שלנו ונסענו ליומיים בירושלים לבדוק באופן אישי את הרכבת הקלה ואת מוזיאון ישראל המחודש. בשני המקרים גילינו לשמחתנו שמדובר בפרוייקטים לא רעים בכלל.

גם מסתבר שבירושלים אנשים עוד הולכים ל-"וידיאון"

באופן מפתיע, דווקא עבודת וידיאו ארט אחת במוזיאון היא זו שהצליחה למשוך את תשומת ליבנו. מדובר בפרוייקט השאפתני למדי של האמן כריסטיאן מרקליי שיצר סרט של 24 שעות מעריכת עשרות אלפי שעות (הערכה גסה שלי) של סרטים, תוך ביסוס על השעה. הגעתם למוזיאון ב10:00? אתם מוזמנים להיכנס וליהנות מצפייה באותה השעה בסרט שיציג את השחקנית אמה תומפסון שותה כוסית אלכוהול, למרות השעה המוקדמת יחסית ביום.

כמה שעות אחרי כן תוכלו לצפות במרדף ברכבת התחתית המורכב מקטעים מתוך "מת לחיות" וסרט משנות השישים, יחד עם סרט יפני שגם הוא מתרחש ברכבת התחתית שלהם. אין ספק שמדובר בשיעור בעריכה מרתק, שיחד עם זליגות הסאונד המיוחדות, שבזמנו היו ההתמחות של מרקליי, והמשחק בין הסצנות השונות מכל הסרטים יוצרים חוויה מיוחדת במינה.

אני ושי בילינו את רוב הזמן על הספות הלבנות בהקרנה בזיהוי השחקנים ובניסיון לנחש את הסרט המפורסם. ביחד, הצלחנו לנחש כמה, כמו "וויקאנד" של גודאר, "ספיידרמן", "העוקץ" ועוד רבים וטובים אחרים. כל הקטעים מתקשרים בדרך זו או אחרת עם נושא הזמן, וכולם משודרים בסנכרון מוחלט עם הזמן שלנו.

מרתק? כן. עכשיו רק נשאר לבקש ממוזיאון ישראל לעשות הקרנת לילה לבן כדי שגם נזכה לצפות ביצירה בשעות הקטנות של הלילה. בטח גם אז, יהיה מעניין...

חלומות על רכבת קלה

בשבוע שעבר קפצנו לירושלים בדיוק בזמן כדי להנות מנסיעה ברכבת הקלה בחינם, ובהזדמנות זו גם זכינו להתפעל מרחוב יפו המחודש, אשר הפך למדרחוב די קסום בחלקים בהם אין תנועת כלי רכב פרט לרכבת.

וכמובן שלנו נותר לשאול, מתי בדיוק תבוא גם לתל אביב הבשורה הקלה? הרי על רכבת תחתית ו-"הקו האדום" נראה שכבר מזמן ויתרנו. בדמיוני אני רואה את שורת הדקלים שהוצבו בחוסר מקוריות ודמיון במרכז אבן גבירול מומרים בעמודים לרכבת עילית שתמתח ממרמורק ועד שדרות רוקח (ואולי תמשיך לכיוון האוניברסיטה? או אולי תחתוך מעל כיכר רבין לשדרות ח"ן ותמשיך לשדרות בן ציון? אולי שיינקין יהפך למדרחוב?) בינתיים אפשר רק להפליג בדמיונות.